שלום.
רציתי לשתף אתכם בסיפור חיים קצר, שחשוב לי להשמיע כדי לעזור גם לכם…
שמי טל רובינשטיין, לפני כשמונה שנים התחלתי לקחת ציפרלקס בעקבות תקופה קשה, אני כבר לא זוכרת את המינון. שנתיים לאחר מכן התחלתי להפסיק.
עשיתי זאת באופן הדרגתי ובליווי פסיכיאטר, אבל כמה חודשים אחר כך הרגשתי שוב את הכאב חוזר ללב, ואת החרדה לבטן…וזה היה קשה מדי.. חזרתי לכדורים, הפעם ל"וייפקס 150".
חמש שנים לקחתי את הכדור במהלכם נולדו לי שלושה ילדים מקסימים (הספק נאה, אה..) ויש משהו באיזון הזה שקל להתרגל אליו… ועם זאת, תמיד ליוותה אותי הרגשה שאולי אפשר בלי…
היום אני כחצי שנה בלי כדורים נוגדי דיכאון וחרדה. את התהליך עשיתי בליווי של רותי אנצ'לוביץ, נטורופתית מדהימה שעובדת עם הפרוטוקול של אומגה 3. שיניתי תזונה, והתמדתי בנטילת כמוסות האומגה 3 וויטמין E.
היה בתמונה גם פסיכיאטר מהסוג הנדיר שליווה, תמך והסכים לעבוד בשיתוף עם רותי כדי לייצר תהליך מאוזן ונכון של החלפת הכדור באומגה. אני מרגישה היום מאוזנת, ומחוברת לכוחותיי, ומאוד מודה על מימוש האפשרות של חיים בלי כדורים.
טל.
בתמונה: רותי אנצ'ילוביץ הנטורופתית
